ע"א 481/73

תקציר

פסק הדין בבית המשפט העליון נסב סביב הגדרתו והכרתו של "ידוע בציבור" לפי חוק הגנת הדייר. המשיב, שהתגורר עם הדייר המנוח כבעל ואישה במשך 11 שנים, נדרש לפנות את הדירה לאחר פטירת הדייר. השאלה המשפטית המרכזית הייתה האם המשיב כשיר להיות "בן זוג" על פי החוק, הכולל בני זוג ידועים בציבור. דעת הרוב, בראשות השופט עציוני, הדגישה כי ידוע בציבור מתייחס למי שחי במערכת יחסים זוגית הדומה לנישואין, ללא קשר לתפיסה הציבורית. בית המשפט קבע כי החוק מעניק זכויות לזוגות החיים יחד ללא נישואין, תוך התמקדות במערכת היחסים הממשית שלהם ולא בתפיסה מוטעית של הציבור לגבי מצבם המשפחתי. על פרשנות זו ערערה דעת מיעוט, שטענה להבנה צרה יותר, ועמדה על כך שידיעה ציבורית או אמונה מוטעית במצב המשפחתי צריכות להכתיב את הזכויות. החלטת הרוב משקפת את כוונת המחוקק להרחיב את ההגנות והזכויות לזוגות החיים כידועים בציבור, ולהבטיח שהם לא יהיו מקופחים בשל היעדר נישואין פורמליים. אשר על כן, הערעור נדחה, תוך שהוא מאשר את זכותו של המשיב להמשיך ולהתגורר בדירה, תוך הדגשת הבנה מתקדמת של יחסי ידועים בציבור במונחים משפטיים.