עפ"ג 71176-11-17

תקציר

המדינה ערערה על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה, אשר גזר על המשיב שמונה חודשי מאסר בגין שני אירועים נפרדים של פריצה וגניבה למגורים. האירוע הראשון כלל פריצה של המשיב לדירה וגניבת כסף מזומן ופריטים נוספים, ואילו האירוע השני התרחש כעבור יומיים-שלושה, כאשר המשיב ואדם נוסף פרצו לדירה אחרת וגנבו תכשיטים וחפצים נוספים. המשיב הודה בשני האישומים והורשע בהתאם. המדינה טענה להחמרת הענישה, תוך שימת דגש על חומרת עבירות הפריצה למגורים והשפעתן על הביטחון האישי ועל האינטרס הציבורי. בתוך כך, ביקשה ההגנה להקל בעונש, תוך הדגשת הודאתו המיידית של המשיב, חרטה וערכו הנמוך יחסית של הרכוש הגנוב. בית משפט קמא קבע את טווח הענישה על שישה עד שנים עשר חודשי מאסר, תוך התחשבות בהודאתו של המשיב ובמאמצי השיקום, תוך הכרה בחומרת העבירות ובעברו הפלילי של המשיב. ערכאת הערעור הסכימה עם המדינה כי יש להחמיר בעונש, וקיבלה את טענת המדינה כי חומרת עבירות הפריצה למגורים והתנהגותו העבריינית החוזרת ונשנית של המשיב מצדיקות עונש מאסר ארוך יותר. עם זאת, בית המשפט שקל גם שיקולים שהציגה ההגנה, לרבות הודאתו וחרטתו של המשיב, חוסר התחכום בביצוע העבירות ומאמציו לשיקום. בסופו של דבר החליט בית המשפט להחמיר את העונש לעשרה חודשי מאסר בגין שתי העבירות. בנוסף, הורה בית המשפט כי שישה חודשי המאסר המותנה שהוטלו בעבר על המשיב ירוצו ברצף, והתוצאה היא מאסר כולל של שישה עשר חודשים. ערכאת הערעור הדגישה את הצורך בהחמרת הענישה במקרים של פריצה למגורים ואת הנסיבות המצומצמות שבהן יש לחפוף בין עונשי המאסר על תנאי. ההחלטה נועדה לאזן בין הגמול וההרתעה לבין האפשרות לשיקומו של המשיב.