ד"ט 54549-04-15

תקציר

המחלוקת בין התובעת, ארגון מעסיקים מייצג בענף היבוא, הייצוא, המסחר והשירותים, לבין הנתבעת, חברה הפועלת בתחום הריסוס השוחק לטיפולים ממוקדים, נסבה על חובתה הנטענת של הנתבעת לשלם לתובעת דמי טיפול ארגוניים-מקצועיים, כאמור בחוק הסכמים קיבוציים ובתקנות הסכמים קיבוציים. התובע תבע שכר טרחה זה מהנתבעת עבור השנים 2008-2014 אך הנתבע סירב, מה שהוביל את התובע לתבוע את שכר הטרחה, בסך 22,603 ₪, בצירוף ריבית. הנתבעת טענה לדחיית התביעה על הסף, תוך שהיא מציינת כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה וכי צו ההארכה הספציפי ומגזר התעשייה הספציפי של הנתבעת לא צוינו. בית המשפט הסכים עם הנתבעת, וקבע כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שצו ההרחבה חל על עסקי הנתבעת, במיוחד בהתחשב בכך שהצו לא חל על המסחר הקמעונאי, בו נמצא כי הנתבע עוסק. בנוסף, חוסר תום הלב של התובע ואי ניהול ההליך המשפטי בצורה הוגנת, יחד עם הראיות הבלתי מעורערות של הנתבע, הובילו את השופט לצדד בנתבע. בעקבות זאת נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.