סע"ש 39180-05-14

תקציר

התובע, שף תאילנדי, תבע את מעסיקיו לשעבר על שכר שלא שולם, גמול שעות נוספות ופיצויים אחרים לאחר שעבד במסעדה שלהם במשך חמש שנים. המעסיקים היו שתי חברות, ניר ויזמות, וארבעה אנשים: מעטוק, בר-און, חכם ושחר. בית הדין קבע את שכרו החודשי של התובע על סמך תלושי השכר שלו, שהראו עלייה הדרגתית לאורך זמן, ודחה את טענתו כי קיבל שכר נמוך יותר במזומן. נמצא כי גרסתו של התובע לאירועים, שכללה מזימה כוזבת של הנתבעים לשלם לו בחסר, אינה אמינה. הערכת שעות העבודה של התובעת ותביעותיה לגמול שעות נוספות הייתה מסובכת בשל כישלונן של הנתבעות לנהל רישומי נוכחות מדויקים. בית הדין לא יכול היה לאמת את שעות העבודה הנטענות של התובעת, אך גם לא מצא את גרסת הנתבעים אמינה. מאחר שמאזני הראיות היו עוינים, פסק בית המשפט לטובת התובע ופסק לו גמול שעות נוספות על בסיס חזקה חוקית של עד 60 שעות נוספות בחודש. בית הדין דחה את תביעות התובע להפרשי שכר, וקבע כי הוא קיבל את השכר הנקוב בתלושי השכר שלו. כמו כן, נדחתה תביעותיו לפיצוי בגין עבודה בימי מנוחה שבועית, דמי חגים ודמי הבראה, שכן אלה נזנחו במהלך המשפט. התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים עם תום חוזהו לתקופה קצובה. בית המשפט הורה לניראור וליזמות לשלם לו פיצויי פיטורים בסך 94,707 שקל ו-60 אלף שקל כפיצוי מופחת על כך שלא שילם אותם קודם לכן. כמו כן חויבו שני הנתבעים לשלם לתובע סך של 17,476 ₪ בגין אי תשלום הפרשות לפנסיה, וכן הוצאות משפט בסך 25,000 ₪ כל אחת. בית המשפט מצא כי נירור ויזמות היו מעסיקים משותפים והיו אחראים ביחד ולחוד לפיצויי התובעת. עם זאת, התביעה נגד ארבעת הנתבעים נדחתה מאחר שהתובע לא ביסס את אחריותם האישית. לבסוף חויב התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪. זכות הערעור על פסק הדין ניתנה לשני הצדדים בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.