ת"א 9492-07-13

תקציר

התובעים, בני משפחה שבבעלותם נכס מקרקעין בעכו, פנו לבית המשפט בבקשה לסעד הצהרתי לרשום את הנכס על שמם או לחילופין לקבל את שוויו מהנתבעים, וכן ביקשו לתקן את רישום המקרקעין ולבטל את ההכרזה על הנכס כנכס נפקדים. הנתבעים הם רשות הפיתוח, רשות מקרקעי ישראל ובני משפחה מורחבת נוספים. התובעים טוענים כי רכשו את הנכס בתום לב מבן משפחה בשנת 1968, ומאז הם מחזיקים בו ושילמו עליו מיסים ללא מחאה מצד גורם כלשהו. עם זאת, הנתבעים טוענים כי הקרקע עברה הליכי הסדר זכויות במקרקעין בשנות ה-60 וה-70, וכיום היא רשומה על שם רשות הפיתוח והמדינה. לפיכך, טוענים הנתבעים כי יש לדחות את בקשת התובעים לרשום את הנכס על שמם, והרישום הנוכחי צריך לעמוד, שכן תיקונו יהיה בלתי חוקי. לאחר שבחן את חומר הראיות ואת טענות הצדדים, מצא בית המשפט כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם לזכויות קניין. התובעים לא הצליחו להראות כי לבן משפחתם ממנו רכשו לכאורה את הנכס זכויות כלשהן בו, או כי רישום הנכס על שם הנתבעים היה מזויף. לפיכך, דחה בית המשפט את טענת התובעים לרשום את הנכס על שמם. עם זאת, בית המשפט מצא טעם בתביעתם החלופית של התובעים לסעד כספי. הראיות הראו כי התובעים החזיקו בקרקע ללא מחאה מצד הנתבעים במשך כמעט חצי מאה, מה שהוביל לציפייה סבירה שהם יוכלו להיות הבעלים של הנכס. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובעים בעניין הסעד הכספי, והורה לרשות הפיתוח ולרמ"י לפצות אותם בגין ביטול החזקה בהם ופינוי הקרקע. גובה הפיצוי ייקבע בהחלטה נפרדת לאחר הגשת טיעונים וראיות בנושא זה.