המ"ש 3587-12-25

תקציר

בבקשה זו, בית משפט השלום לתעבורה בירושלים, בפני סגנית הנשיא השופטת שרית זוכוביצקי-אורי, דן בבקשה להארכת המועד להישפט בגין דו"ח תנועה. הדו"ח מייחס למבקש, אבי שינדלר, עבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, שנאכפה באמצעות מצלמה. **טענות הצדדים:** * **המבקש:** טען כי התמונה המצורפת לדו"ח מוכיחה שהוא לא אחז בטלפון אלא השתמש בו באמצעות דיבורית המונחת על לוח המחוונים ("דשבורד"). בנוסף, טען כי לא קיבל את הדו"ח לידיו. * **המשיבה (מדינת ישראל ומשטרת ישראל):** טענה כי הודעת תשלום הקנס נשלחה כדין לכתובתו הרשומה של המבקש, אך לא נדרשה על ידו, ולכן מתקיימת חזקת מסירה. כמו כן, טענה כי המבקש לא הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו, וכי לא מתקיים חשש לעיוות דין. **דיון והכרעה:** בית המשפט בחן את הבקשה לאור הוראות החוק והפסיקה הרלוונטיים. 1. **סמכות בית המשפט להאריך מועד להישפט:** סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (חסד"פ) מקנה לבית המשפט סמכות להאריך את המועד להישפט, אך הפסיקה מנחה כי יש לנקוט בעניין זה בזהירות רבה, בדומה לבחינת בקשה לביטול פסק דין, כאשר קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבות או אם הדבר דרוש למניעת עיוות דין. 2. **עבירות מסוג ברירת משפט:** נקבע כי בעבירות מסוג ברירת משפט, הנחת היסוד היא שהנאשם אינו מעוניין להישפט, בניגוד לעבירות בהן קיימת זכות מוקנית להישפט. 3. **מסירה כדין של הודעת תשלום קנס:** * **חזקת המסירה:** תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת כי בעבירות תעבורה, אם הודעת תשלום הקנס נשלחה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם ללא חתימה על אישור מסירה, אם חלפו 15 יום מיום שנשלחה, אלא אם הנמען הוכיח שלא קיבל אותה מסיבות שאינן תלויות בו. * **הנטל על הנמען:** הפסיקה קבעה כי אם הוכיחה המשיבה את משלוח הדואר הרשום, חלה חזקת מסירה, והנטל עובר לנאשם להוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. * **במקרה זה:** בית המשפט קבע כי המשיבה צירפה אישור מסירה המוכיח את שליחת הודעת הקנס בדואר רשום לכתובתו של המבקש. יתרה מכך, אישור המסירה הצביע על כך שההודעה חזרה בציון הסיבה "לא נדרש". המבקש לא עמד בנטל להוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו, ואף לא כפר בכך שידע על הדו"ח. סתירת חזקת המסירה דורשת ראיות ממשיות ולא טענה בעלמא. * **החלטה בעניין המסירה:** לפיכך, קבע בית המשפט כי הודעת תשלום הקנס הומצאה כדין למבקש, והבקשה להארכת מועד לא הוגשה באיחור בשל נסיבות שלא היו תלויות בו. 4. **חשש לעיוות דין:** * **נטל הראיה:** טענה שלפיה העבירה לא בוצעה כנטען, כפי שהעלה המבקש לגבי התמונה, מחייבת תשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה. * **בחינת התמונה:** בית המשפט בחן את התמונה המצורפת לדו"ח וקבע כי לא ניתן לראות ממנה כי המבקש לא אוחז בטלפון או שהשתמש בו באמצעות דיבורית. להיפך, לפי מראה עיניים, נראה שהטלפון בידו. * **החלטה בעניין עיוות דין:** בית המשפט קבע כי לא מתקיים חשש לעיוות דין המצדיק את קבלת הבקשה. 5. **שיהוי:** הבקשה להארכת המועד הוגשה בשיהוי של כחצי שנה לאחר המועד האחרון להגשתה, ללא הסבר מספק. בית המשפט קבע כי שיהוי זה כשלעצמו מהווה עילה לדחיית הבקשה, בהתאם לעקרון סופיות הדיון. **סיכום ההחלטה:** נוכח האמור, בית המשפט דחה את הבקשה להארכת המועד להישפט. הממצאים העיקריים שהובילו להחלטה הם: * הוכחת מסירה כדין של הודעת תשלום הקנס למבקש, חרף חזרתה בציון "לא נדרש", והיעדר הוכחה מצד המבקש על סיבות שלא היו תלויות בו. * היעדר חשש ממשי לעיוות דין, לאור בחינת התמונה והמסקנה שלא הוכח כי המבקש לא ביצע את העבירה. * שיהוי משמעותי בהגשת הבקשה ללא הצדקה מספקת. **חידושים משפטיים או עקרונות מנחים:** * **החלת חזקת המסירה על הודעות תשלום קנס:** ההחלטה מדגימה את אופן יישום תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, המטילה נטל ראיה כבד על הנמען להוכיח שלא קיבל דואר רשום מסיבות שאינן תלויות בו, גם אם חזר בציון "לא נדרש". * **הערכת התמונה כראיה:** בית המשפט בחן את התמונה כראיה ישירה להוכחת או הפרכת טענות המבקש, וקבע כי לאור מראה עיניים, אין בתמונה כדי להצביע על שימוש בדיבורית. * **הבחנה בין טענה לראיה:** ההחלטה מדגישה את ההבחנה בין העלאת טענה (כמו טענת אי קבלת הדו"ח או ביצוע העבירה שלא כאמור) לבין הצגת תשתית ראייתית ממשית התומכת בטענה ומצביעה על פוטנציאל לשינוי התוצאה, במיוחד בהקשר של חשש לעיוות דין. * **עקרון סופיות הדיון:** ההחלטה עושה שימוש בעקרון סופיות הדיון כנימוק נוסף לדחיית הבקשה, נוכח השיהוי המשמעותי.