ע"ז 23723-11-19

תקציר

המקרה הנדון סובב סביב שימוש בזרעו של קטין שנפטר לצורך הולדה לאחר מותו. התובעים, הוריו של המנוח, טענו כי יש לכבד את רצונו של בנם להפוך להורה ולהשתמש בזרעו. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת התובעים, בנימוקים שונים. ראשית, רצונו של קטין להורות אינו יכול להיות מוכר כרצון בעל תוקף משפטי, שכן מדובר בהחלטה בעלת השלכות מרחיקות לכת שהקטין אינו מסוגל לקבל. שנית, גם אם בית המשפט היה מכיר ברצונו של קטין להורה, אין די ראיות להוכיח כי אכן היה למנוח רצון משוער להמשכיות - להביא ילדים לעולם לאחר מותו. נטל ההוכחה הוא גבוה בהקשר זה, ודורש ראיות מוצקות ומוצקות, שהתובעים לא הצליחו לספק. בנוסף, העובדה שהמנוח נפטר כקטין מסבכת עוד יותר את התיק, שכן החוק אינו מכיר בתוקפו המשפטי של רצונו של קטין להמשכיות. אפוטרופסות ההורים נפסקת גם עם פטירת הקטין. יתר על כן, בית המשפט דחה את הרעיון שההורים יכולים לייצג את רצונו של בנם, מה גם שהזרע אינו נחשב לרכוש והשימוש בו אינו מכוסה בדיני האפוטרופסות. ככלל, השופטת הזדהתה עם מצבם של התובעים אך נאלצה לפסוק נגדם על סמך החוקים הקיימים והיעדר ראיות חותכות לרצונותיו של המנוח.