סע"ש 55651-09-14

תקציר

בית המשפט התקשה לתת אמון בדברי התובע, שעשה הגזמות, שינויים ואי דיוקים בגרסאותיו. העדיפו את גרסת הנתבע ליחסים בין הצדדים. התובעת נחשבה לנותנת שירותים עצמאית, אשר ביצעה שירותי הסעות עבור הנתבעת וקיבלה ממנה שירותי הנהלת חשבונות לוגיסטית. שיטת התקשורת בין הצדדים, אף שהייתה חריגה, התקבלה כלגיטימית על ידי בית המשפט. התקבל הסברו של התובע למצב, כי הנתבע ניהל עבורו את הנהלת החשבונות. טענותיו הראשוניות של התובע היו בלתי עקביות ובלתי אמינות, ודבריו נמצאו מוגזמים ולא מהימנים, במיוחד בכל הנוגע לנקודות עקרוניות כגון השכרת הרכב ותשלום הדלק. גם חתימת התובע על ההסכם נמצאה אמיתית, שכן טענת הזיוף לא נתמכה בראיות מקצועיות כלשהן. בית המשפט בחן את טיב היחסים בין הצדדים באמצעות מבחן מעורב, הנשלט על ידי מבחן האינטגרציה, ומבחנים נלווים לרבות קשר אישי, כפיפות ופיקוח, אספקת כלים, אמצעי תשלום, תלות כלכלית, בלעדיות, סדירות, המשכיות והסכמת הצדדים. על פי פסקי דין קודמים, נהגים שבבעלותם רכבם ומועסקים על ידי לקוח יחיד מסווגים בדרך כלל כקבלנים עצמאיים ולא כשכירים. למרות הוצאת תלושי שכר, המעידים על יחסי עובד-מעביד, שוכנע בית הדין כי התקשרותו של התובע עם הנתבע הייתה כעצמאי. התובע בחר להגדיל את הכנסתו בדרך זו על ידי השכרת רכב לביצוע הובלות וליהנות משירותי הנהלת החשבונות הניתנים על ידי הנתבעת. סיכומי המסירה שהציג התובע לא שיקפו את שעות העבודה הארוכות להן טען, ונראה כי המסמכים שהוגשו נבחרו באופן סלקטיבי לתמיכה בגרסתו. גם גרסאותיו של התובע לסיום החוזה השתנו באופן משמעותי. בית המשפט קיבל את הסברו של הנאשם לאירוע תקיפת נהג אחר, לב חנוכיב, שהוביל להפסקת הקשר. בסיכומו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע היה קבלן הסעות עצמאי בתקופה הנדונה ודחה את תביעתו לתשלומים על פי דיני העבודה. הסכסוך הכספי בין הצדדים, בנוגע להנהלת החשבונות, לא יכול היה להיבחן על ידי בית המשפט, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם. פסק הדין היה לטובת הנתבע, והתביעה נדחתה במלואה. לתובע שמורה הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.