ע"א 23006-09-24

תקציר

השופט דחה את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, שהתעכבה משמעותית. על פי פסק הדין, כל איחור, אפילו איחור של יום אחד, נחשב לאיחור ודורש הוכחת נסיבות מיוחדות. בא כוחו של המבקש לא הוכיח סיבות חריגות לעיכוב. הטענה כי בא כוחו של המשיב הסכים עקרונית להארכה לא הוכחה ולא התקבלה על ידי השופט. עוד קבעה השופטת כי עורך דינו של המבקש לא פעל בחריצות או במהירות מספקת, גם לאחר סיום שירות המילואים. הבקשה להארכה לא הייתה מורכבת וניתן היה לטפל בה מוקדם יותר. בנוסף, עומס העבודה של עורך הדין השותף של המבקש לא נחשב לסיבה מיוחדת, והמבקש יכול היה לשנות את הייצוג. עוד ציין השופט כי סיכויי הצלחת הערעור אינם גבוהים דיים כדי להצדיק את קבלת הבקשה. לבסוף, השיהוי המשמעותי בהגשת בקשת ההארכה, יחד עם שירות המילואים של עורך דינו של המבקש, הכבידו על מתן הארכה. השופט הדגיש כי עמידה במועדים פרוצדורליים היא חיונית וכי אי עשיית כן אינה מהווה עיוות דין. משכך, הבקשה נדחתה, והמבקש חויב לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪.