עמ"נ 35854-07-16

תקציר

המשיבה, עיריית בת ים, פתחה בהליכי גבייה מנהליים נגד מר דיין בגין אי תשלום ארנונה בסך 2 מיליון ₪. מר דיין טען כי לא ידע על החוב עד שנת 2010 וביקש ארכת מועד להגשת עתירה נגד הליכי הגבייה, אותה דחה בית המשפט בשל שיהוי בלתי סביר. בית המשפט קבע כי מר דיין ידע על החוב כבר בשנת 2009, אך נמנע מלהגיש כל תביעה עד שנת 2014, למרות שהיה מיוצג על ידי עורך דין. רכיב השיהוי האובייקטיבי תמך בעמדת העירייה, שפעלה לאורך השנים לגביית החוב, והעיכוב פגע באינטרס הציבורי בכך שפגע בקופה הציבורית והגדיל את נטל המס על תושבים אחרים. בנוגע לעתירה המנהלית קבעה הוועדה כי אין לה סמכות לדון בטענותיו של מר דיין, שכן השומות היו חלוטות וההשגה והערר הוגשו שנים לאחר שמר דיין ידע על החוב. הטענה היחידה שהוועדה יכלה לדון בה הייתה טענת "אני לא מחזיק" של מר דיין, שגם אותה דחה בית המשפט, שכן מר דיין ידע על הפולש בשנת 2007 אך לא הודיע על כך לעירייה. כמו כן, בית המשפט קבע כי בעל הנכס חייב בארנונה, ומר דיין לא מסר הודעה על כל שינוי בהחזקה, כנדרש בחוק. בנוסף, בית המשפט מצא כי העירייה שלחה כדין את דרישות התשלום לכתובת הנכס, שכן מר דיין שהה דרך קבע בחו"ל, והיא לא הייתה אחראית לאיתורו שם. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את טענתו של מר דיין בדבר הסכם פשרה בין העירייה לבין שותפו של מר דיין, שהפחית את חובו של מר דיין ב-592,000 ₪ נכון למאי 2012. בית המשפט הורה על חידוש הליכי הגבייה בסכום החוב המעודכן, אך בחר שלא לקצות הוצאות, בהתחשב בכך שנכסיו של מר דיין ימומשו וחלק מטענותיו יתקבלו בהצלחה.