ב"ל 2485-05-21

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותו ותחולתו של סעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי והתקנות המקבילות לו בעניין ליקויים הקשורים לעבודה והשפעתם על כושר ההשתכרות. באופן ספציפי, סעיף זה מאפשר את הנסיבות שבהן ניתן להביא בחשבון נכויות קודמות, שבגינן שולמו גמלות, בעת קביעת דרגת הנכות הנוכחית. התקנות קובעות כי הדבר חל כאשר האופי המצטבר של המוגבלות גורם לירידה משמעותית בכושר ההשתכרות של הפרט. עוד קובע החוק כי לוועדה יש סמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין צבירת הנכות לבין הירידה בהשתכרות, וכן את דרגת הנכות המצטברת. במקרה הנוכחי הוגש ערר על החלטת הוועדה בנימוק שלא שקלה כראוי את שילוב נכויותיו של המערער. השופט, לאחר שפירש את החוקים והתקנות הרלוונטיים, מצא כי הוועדה לא מילאה את תפקידיה במלואם כמפורט בסעיף 121 ובתקנות שבאו בעקבותיו. השופטת הסכימה עם טענת המערערת כי שילוב נכות הגב של המערערת, כפי שנקבעה לאחר שתי תאונות נפרדות, עמד ברף הזכאות לפנסיה. כמו כן, הבהירה השופטת כי על הוועדה לקבוע גם את אחוזי הנכות הנוכחיים בגין פגיעות צוואר הרחם וכף הרגל של המערערת, שכן אלה עלולות להשפיע עוד יותר על כושר ההשתכרות של המערערת. השופט קבע כי יש להחזיר את התיק לוועדה לקביעה מחודשת של נכותו המצטברת של המערער, תוך התייחסות ספציפית לפגיעות הגב הנובעות משתי התאונות, אליהן יש להתייחס כאחת. הוועדה נדרשת גם לשקול את נכויות צוואר הרחם וכף הרגל של המערער ואת השפעתן הפוטנציאלית על כושר ההשתכרות, ולקבל החלטה ברורה ומפורטת לגבי הנכות המצטברת של המערער וההטבות הנובעות מכך. כדי למנוע עיכובים נוספים, הורה השופט לנאשם לזרז את הערכת נכויות צוואר הרחם וכף הרגל של המערערת. פסק הדין לא כלל הוצאות, ולשני הצדדים נמסר כי הם יכולים לערער על פסק הדין בתוך 30 יום מקבלתו.