דב"ע מז/121 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דינו של בית המשפט האזורי בחיפה, אשר קבע כי המשיבים – עובדי מפעל פטרוכימי – זכאים לתשלומי אחזקת רכב נוספים מהמערערת, הנהלת המפעל. העובדים וההנהלה היו מחויבים בהסכם קיבוצי, שלא כלל הוראות לתחזוקת הרכב. לאחר דיונים בין ועד העובדים למנהל כוח האדם במפעל, נחתם פרוטוקול לפיו המנהל שינה את הוראת תחזוקת הרכב. עם זאת, ההנהלה סירבה לעמוד בפרוטוקול, מה שהוביל למחלוקת. בית הדין האזורי קבע כי מנהל כוח האדם מוסמך לחייב את ההנהלה וכי הפרוטוקול החתום מהווה הסדר קיבוצי, שהפך לתנאי מכללא בחוזי העבודה האישיים של העובדים. לפיכך, ההנהלה לא יכלה לשנות זאת באופן חד צדדי. בית המשפט העליון התמקד בפסק דינו במעמדו המשפטי של הפרוטוקול ובהשלכותיו על זכויות העובדים. נקבע כי הפרוטוקול אינו הסכם קיבוצי, שכן ועד העובדים שחתם עליו לא היה מוסמך לעשות כן בשם הארגון היציג של העובדים, וההנהלה לא התכוונה שיהיה זה הסכם קיבוצי. הפרוטוקול נחשב להסדר קיבוצי, אך ללא תוקף חוזי. יתר על כן, ביטולו המיידי של הפרוטוקול על ידי ההנהלה וסירובה ליישמו גרמו לכך שהוא לא יכול היה להפוך לתנאי משתמע בחוזי העבודה האישיים של העובדים. לפיכך, לעובדים לא הייתה זכות לתבוע תשלומי אחזקת רכב נוספים על בסיס הפרוטוקול שלא בוצע. לפיכך התקבל הערעור, והחלטת בית המשפט המחוזי בוטלה.