ע"א 879/14

תקציר

במקרה דנן, הוטל על בית המשפט לקבוע את תוקפו של הסכם מתנה הנוגע למקרקעין בין המנוח לבין המערערת. הסוגיה העיקרית הייתה האם ההסכם הוא "מתנה מחמת מוות", שבטלה לפי סעיף 8(ב) לחוק הירושה, או שמא מדובר במתנה מיידית ומלאה. בית משפט קמא קבע תחילה כי ההסכם בטל שכן הוא נועד להיכנס לתוקף לאחר מותו של המנוח, תוך שמירה על יסודות ליבה של בעלות כגון חזקה והנאה מפירות הרכוש. עם זאת, ערכאת הערעור חלקה על כך, וקבעה כי המנוח התכוון להעביר למערער זכות מחייבת באופן מיידי, כפי שהוכח באמצעות ייפוי כוח חתום ובלתי חוזר ולשון ההסכם, המדגישה מתנה מלאה ובלתי מותנית. המנוח שמר לעצמו שליטה מסוימת כדי להבטיח את שלומו עד יום מותו, אך אין בכך כדי לשלול את העברת הזכויות המלאה. זאת ועוד, נבחנה תגובתו של המערער לניסיון הנסיגה המאוחר של המנוח; עם זאת, נמצא כי לא קמה עילה לביטול מתנה לפי סעיף 5(ב) לחוק המתנות. בהתנגדות המערערת נטען כי שלילת המתנה במהלך חייו של המנוח משקפת את כוונתו הסופית, לטובת אחיו כמוטבים. עם זאת, הרוב פסק נגד השקפה זו בשל אופיים המחייב של חוזים שהושלמו. בסופו של דבר, הערעור התקבל, תוך שהוא הופך את החלטת בית משפט קמא, ומחזק את העיקרון לפיו יש לכבד עסקאות מתנה שהושלמו אלא אם כן חלים חריגים משפטיים ספציפיים, ובכך לתת תוקף להסכם המתנה המקורי.