רמ"ש 16507-02-21

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך הורי על הסדרי המשמורת על בנם הצעיר לאחר פרידתם. האם ביקשה משמורת זמנית מלאה והגדלה הדרגתית של זכויות הביקור של האב, ואילו האב ביקש משמורת משותפת, בנימוק של מעורבותו ההורית המשמעותית. בית המשפט קמא, שהורה על תסקיר עובד סוציאלי, פסק לטובת האב והעניק לו משמורת בימים שני ורביעי, כולל לינה, וכן בכל סוף שבוע שני. האם ערערה וטענה כי בית המשפט קמא לא התחשב במצבו הנפשי של האב ולא נתן לה הזדמנות להגיב לתסקיר העובדת הסוציאלית, וכי ההחלטה סותרת את חזקת הגיל הרך. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הערעור. בית המשפט קמא מצא כי החלטתו של בית משפט קמא הייתה הפעלה סבירה של שיקול דעתו ולא גרמה לעיוות דין או לנזק בלתי הפיך. בית המשפט ציין את המשקל שניתן לדיווחי העובדים הסוציאליים והדגיש כי ההחלטה הנוכחית היא זמנית. יתר על כן, הוא הזכיר את ההנחה המתפתחת של הגיל הרך ואת המגמה להכיר בחשיבות של שמירה על קשר משמעותי עם שני ההורים. מאחר שטענות האם בדבר יכולותיו ההוריות של האב חסרות שחר, ונקבע תסקיר ודיון נוסף, לא ראתה ערכאת הערעור עילה להתערב. ההחלטה אישרה את הסדר המשמורת של בית משפט קמא ודחתה את בקשת האם לעיכוב ביצוע, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו.