ת"א 37064-03-16

תקציר

פסק הדין דן בפיצויים המגיעים לבעלי קרקעות שאדמתם הופקעה על ידי המדינה, לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943. מטרת הפיצוי האמור היא להשיב את מצבם הכלכלי של בעלי הקרקע, אלמלא הופקעה אדמתם. בית המשפט דן בהרחבה במסגרת הנורמטיבית לחישוב הפיצויים, ומדגיש כי המטרה אינה לשפר את מצבם של בעלי הקרקע או לגרום נזק. על פי הפקודה, הפיצוי מחושב לפי שווי ההון של הקרקע, המוגדר כמחיר שבין קונה מרצון למוכר בשוק החופשי. בית המשפט מכיר בשיטת ההשוואה כדרך המדויקת ביותר לקביעת השווי האמור. כן הוא דן במושג "פיצוי פירותי", המביא בחשבון את הזמן שעובר בין ההפקעה לבין תשלומי הפיצויים, וקובע כי שיעור התמורה הראוי בגין דמי חכירה אבודים הוא אכן שיעור התשואה ממקרקעין הדומה לקרקע המופקעת, מבחינת מיקום, ייעוד, גודל ומאפיינים רלוונטיים נוספים. תעריף זה ייקבע עבור כל שנה בנפרד. אם נפנה למקרה הנדון, הקרקע המדוברת הייתה בעלת ייעוד הן למגורים והן לייעוד חקלאי. בית המשפט בוחן את חוות דעתם של המומחים המייצגים הן את התובעים והן את הנתבע, כמו גם את המומחה שמונה על ידי בית המשפט, לגבי שיעור התשואה על שווי הקרקע לשני סוגי התב"ע. בית המשפט מצדד בחוות הדעת של התובעים בנוגע לשיעור התשואה על שווי הקרקע החקלאית, וקובע כי מומחי הנתבעת לא הביאו ראיות מספיקות לטענותיהם, וכי חוות דעתם אינה עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת. באופן ספציפי, בית המשפט מקבל את השיעור של 5% עבור שני סוגי התב"ע, ולא את 6% הנתבעים, או את השיעורים המשתנים המוצעים על ידי הנתבעת. באשר לשווי הקרקע עצמה, בית המשפט מצדד בחוות הדעת של המומחה שמונה מטעם בית המשפט לייעוד למגורים, ובחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים לגבי הייעוד החקלאי, שכן שתיהן מבוססות על עסקאות דומות, בעוד חוות הדעת של המומחים מטעם הנתבעת אינן. משכך, קובע בית המשפט כי התובעים זכאים לפיצוי על בסיס תשואה של 5% על שווי הקרקע, אותה יש לחשב בנפרד לייעוד למגורים ולחקלאות. בנוסף, בית המשפט מורה לנתבע לשלם 25% מסך סכום הפיצוי כהוצאות משפט, כולל שכר טרחת עורך דין.