ע"א 3002/93

תקציר

במקרה של מיכל סיטין נגד יעקב בן צבי, התייחס בית המשפט העליון לשתי תביעות סותרות בנוגע לדירת מגורים בעקבות מערכת יחסים זוגית וכלכלית סוערת. המשיבה מיכל, הנשואה לאביטל סיטין, טענה לזכות בדירה מכוח חזקת חלוקת הנכסים בין בני הזוג, ואילו הנושה יעקב בן צבי טען לזכויות באמצעות משכנתא לא רשומה ועיקול בשל חובות שאביטל חבה לו. בית המשפט הכיר בחזקת השיתוף, כאשר מניחים כי לשני בני הזוג יש זכויות משותפות בנכסים משפחתיים המבוססים על תרומה הדדית וחיים הרמוניים. תיק זה, שהסתבך בעקבות תוספת בנייה על הדירה במהלך נישואיהם והסדר ממון בין אביטל לבן צבי, נסב סביב השאלה האם זכויותיה של מיכל, הנגזרות משותפות זוגית, עדיפות על פני תביעות הנושים של בן צבי. בית המשפט אישר את זכותה של מיכל למחצית הדירה מכוח חזקת השיתוף, בהתחשב במעורבותה הפעילה ובתרומתה הכלכלית לנכס. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהתחייבויות שהוטלו מאוחר יותר, כגון המשכנתא על ידי אביטל, אינן גוברות על זכויותיה המשוערות של מיכל, מה גם שבן צבי ידע או היה עליו לדעת על זכויות אלה בעת עריכת הסכם הממון. כמו כן, הם ציינו כי גם אם היה רישום פורמלי של הדירה ועיקול, חובות אלה נבעו ממעשי חוסר תום לב, מה שמחזק את טענתה של מיכל. ההחלטה הדגישה את האיזון בין שמירה על זכויות נושים של צד ג' לבין הגנה על זכויות חזקות הנישואין, והדגישה כי יש צורך בידע ובבדיקות תום לב לפני עסקאות אזרחיות מסוג זה. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את הערעור ואישר את זכאותה של מיכל למחצית מהרכוש בשל חזקת השותפות, ובכך קבע תקדים לטיפול בסכסוכי רכוש זוגיים המצטלבים עם תביעות נושים.