ע"פ 5808/14

תקציר

פסק הדין בערעור משרטט את ערעורו של המערער על הרשעתו בביצוע מעשים מגונים בבתו, מ', בהקשר המשפחתי. במרכז ההחלטה עומד העיקרון לפיו ערכאות הערעור נמנעות ככלל מלהתערב בממצאיו של בית משפט קמא בדבר עובדה ומהימנות, אלא בהתקיים נסיבות חריגות. במקרים של עבירות מין, בעיקר משפחתיות, ניתן משקל רב להערכתו של בית משפט קמא, שכן אופיין של עבירות אלה כרוך פעמים רבות בפעולות נסתרות הידועות רק לצדדים המעורבים, דבר ההופך את הערכת המהימנות למורכבת. המערער טען כי עדותה של מ' מפוברקת ולא עקבית, תוך ציון עיכובים בחשיפתה וסתירות בדבריה. עם זאת, בית המשפט שב ואישר את ממצאיו של בית משפט קמא, תוך הדגשת מהימנות עדותה של מ', אשר קיבלה חיזוק מעדויות התומכות של אחיותיה ומהדפוס הפסיכולוגי של גילוי הדרגתי הנפוץ בקרב נפגעות עבירות מין. ההגנה כי האירועים היו בלתי סבירים בשל מיקומם ואופיים נדחתה אף היא; מעשים של התנהגות מינית בלתי הולמת מתרחשים לעתים קרובות בנסיבות בלתי סבירות לכאורה. בית המשפט התייחס גם לטענות המערער בדבר טעויות פרוצדורליות ודעות קדומות לכאורה מצד השופט הראשי, ולא מצא להן בסיס ממשי. עונשו של המערער היה שנוי במחלוקת כחמור מדי, אך בית המשפט אישר את חמש שנות המאסר, וציין את הפגיעה הקשה באמון ההורים ואת הטראומה הנפשית המשמעותית שנגרמה לקורבנות, ובמיוחד הכיר בכך שהעונש יכול היה להיות חמור יותר בהתחשב בנסיבות. ככלל, בית המשפט דחה את הערעור, תוך שמירה על גזר הדין וגזר הדין המקוריים, תוך הדגשת הצורך הקריטי בענישה מחמירה במקרים של התעללות מינית במשפחה כדי לשקף גינוי חברתי וגמול על מעשיו של העבריין.