ע"א 292/88

תקציר

פסק הדין המדובר נראה כפסק דין שעניינו מחלוקת על חוב וחבות בין מספר צדדים. החלטת הרוב של בית המשפט היא לטובת המערערים, מבטלת את החוב המגיע להם ומצווה על המשיב לשלם להם הוצאות בסך 3,000 ₪ ליום. השופט מביע הסתייגות משיטותיו המנהליות של בית משפט קמא, אשר הסתמכו אך ורק על תצהירים ומסמכים שהציגו בעלי הדין, למרות קיומן של עובדות שנויות במחלוקת. גישה זו, לטענת השופט, שוללת מבית המשפט כלים יקרי ערך להערכת מהימנות ולא היה מקום לאמצה. השופט מדגיש כי בניגוד לבית משפט קמא, אין לערכאת הערעור יתרון של עדות עדים. לכן, במקרה הספציפי הזה, שבו מהימנות העדים נבחנה על סמך תצהירים בלבד, הערכאה הראשונה וערכאת הערעור עומדות על בסיס שווה. לגופו של עניין, השופט אינו מוצא כל ראיה המטילה אחריות על המערערים השני והשלישי. הם הואשמו על סמך שליטתם וניהולם לכאורה בחברות המעורבות בסכסוך, אך השופט מציין כי טענות אלה לא אומתו במסמכי רשם החברות. זאת ועוד, הראיה המרכזית נגד המערער השני, מכתב עורך דין, התקבלה על תנאי, והתנאי לכשרותה לא התקיים. השופט דוחה גם את התביעה נגד המערערת השלישית וקובע כי אין די ראיות הקושרות אותה לחוב. השופט אלוני מחזיק בדעה חולקת, ומסכים עם פסק דינו של בית משפט קמא. סיכום זה מתאר את עיקרי פסק הדין, אך חשוב לציין כי ייתכן שהוא אינו לוכד את כל הניואנסים והמורכבויות המשפטיות של פסק הדין.