בש"פ 5781/21

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת המעצר של המבקש עד לסיום ההליכים המשפטיים. נגד המבקש, יליד שנת 2003, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר והחזקת סמים. החלטת הערכאה הנמוכה יותר, שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי, הורתה על מעצרו של המבקש ועל קבלת תסקיר מבחן עד ליום 19.9.2021, מתוך הבנה כי בית המשפט יבחן מחדש את מעצרו של המבקש אם תסקיר לא יתקבל עד למועד זה. המבקש ביקש לערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי הערכאות הנמוכות טעו בכך שלא בחנו בעצמן את הצעת המעצר החלופית. לטענתם, נסיבות עניינם מצדיקות שחרור לצורת מעצר חלופית ללא צורך בתסקיר מבחן וכי דרישתו לכך תגרום לעיכוב מיותר. עם זאת, שופט בית המשפט העליון קבע כי החלטות הערכאות הנמוכות מנומקות היטב ולא מצא הצדקה להתערב במקרה זה, במיוחד נוכח היקף הביקורת המצומצם על החלטות שהתקבלו ב"ערעורי ביניים". זאת ועוד, השופט ציין את ההבדלים בין עניינו של המבקש לבין פסק דין קודם אליו התייחס, והדגיש את חומרת החלופות. השופטת הדגישה את החשיבות שבמתן אפשרות להחלטות הערכאות הנמוכות לעמוד על כנן, במיוחד לאור העובדה שהאירועים המדוברים התרחשו בעת שהמבקש התגורר עם משפחתו, דבר המעורר ספקות לגבי היתכנות הפיקוח החלופי המוצע. בקשת רשות הערעור נדחתה אפוא, ואישרה את החלטת הערכאות הנמוכות יותר לעצור את המבקש ולבקש תסקיר מבחן.