ע"פ 89/78

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה את המערער מתקיפת שוטר ומהפרעה לו במילוי תפקידו, אך הרשיע אותו בעבירת תקיפה. המערער ערער על הרשעה זו, וטען כי פעל מתוך הכרח להגן על עצמו ועל אחרים בדירה מפני השוטרים שפרצו לדירה ללא אישור, ועל כן יש לפטור אותו מאחריות פלילית לפי סעיף 18 לפקודת החוק הפלילי משנת 1936. רוב שופטי בית המשפט המחוזי, השופט אלון והנשיא זוסמן, קיבלו את הערעור. השופט אלון פירש את הגנת הצורך בסעיף 18 באופן מרחיב כך שיכלול כל אדם סביר שיחוש חובה אזרחית-מוסרית להגן על אלמוני המותקף. נימוקיו של הנשיא זוסמן היו פשוטים יותר, והדגישו כי השוטרים טעו וכי למערער יש זכות להתגונן מפני מעשיהם הבלתי חוקיים. השופט אשר, בחוות דעתו החולקת, הדגיש כי כוונת המערער הייתה לשבש את חקירת המשטרה המכוונת נגדו, ועל כן אין הוא יכול לטעון להגנת הצורך. יתר על כן, השופט אשר טען נגד הרחבת הגנת הצורך כך שתכלול כל אדם המתערב בכל מצב שבו אדם אחר מותקף, תוך הדגשת ההשלכות השליליות האפשריות של הרחבה כזו. לפיכך, התקבלה החלטת הרוב של בית המשפט המחוזי לזכות את המערער מאשמת התקיפה, תוך נימוק נוסף לפיו המערער פעל להגן על אחרים בדירה מפני השוטרים הבלתי מורשים.