ה"פ 5516-07-14

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת הנוגעת לחתימותיהם של האחים טאהא על מספר מסמכים הקשורים להסכם שכירות, משכנתא והסדר חוב. האחים טאהא טענו כי חתימותיהם על המסמכים הללו זויפו, בעוד הבנק ונדאל טענו אחרת. נטל ההוכחה מוטל על הבנק ועל נדאל לספק ראיות לאותנטיות החתימות. בית המשפט בחן את העדויות והראיות שהוצגו, כולל עדויות ישירות של נדאל ועורכי הדין עיסאווי וכנעאן, שאישרו את חתימותיהם של האחים טאהא על המסמכים שבמחלוקת. בנוסף, מספר הסכמים הקשורים למקרה ולהתנהלות האחים במהלך תקופת השכירות תמכו בטענות הבנק ונדאל. בית המשפט מצא את ההסברים של נדאל והסנגורים משכנעים ואמינים, במיוחד בהתחשב בהכחשה הגורפת של האחים את חתימותיהם, שהשפיעה על אמינותם. יתר על כן, ההיגיון של עסקאות השכירות והמשכנתא, יחד עם מעורבותם של האחים בעסקאות דומות קודמות, העידו על מודעותם והסכמתם. חוות הדעת הגרפולוגיות הוגשו על ידי שני הצדדים, כאשר בית המשפט העדיף את חוות הדעת של המומחה שהעסיקו האחים טאהא בשל פרטיה ונימוקיה. עם זאת, בית המשפט לא הסתמך רק על חוות דעת זו, שכן ראיות אחרות סתרו את ממצאיו. בית המשפט הגיע למסקנה כי האחים טאהא חתמו על כל המסמכים שבמחלוקת, לרבות שטר המשכנתא ותיקונו, מה שהופך את טענותיהם בנוגע לביצוע המשכנתא ללא תקפות. עוד ציינה השופטת כי שליטתם של האחים בשפה העברית, שבה נכתבו המסמכים, וניסיון העבר שלהם עם חוזי שכירות ומשכנתאות, העידו כי הבינו את תוכנם של המסמכים עליהם חתמו. יתר על כן, חוסר האמינות של האחים, שנבע מהכחשתם הגורפת, תמך עוד יותר בגרסאות הבנק ונדאל לאירועים. בעקבות זאת נדחתה תביעתם של האחים טאהא, צו המניעה הזמני הוסר והבנק הורשה להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל. האחים טאהא חויבו לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הבנק ואת הוצאות המשפט.