ע"א 5052/92

תקציר

בפסק דין זה, שניתן על ידי השופט צ. א. טל והוסכם על המשנה לנשיא א' ברק והשופטת שטרסברג-כהן, היה המערער, המכונה גבריאל, מעורב בתאונת דרכים בשנת 1984 וסבל מפגיעה בברכו השמאלית. המחלוקת נסובה סביב הפיצוי הראוי מהמשיבים, כאשר גבריאל עותר לפיצויים גבוהים יותר והמשיבים מערערים שכנגד לשיעור נמוך יותר. פסק הדין מסכם את המאבק המשפטי הממושך סביב הערכת נכותו של גבריאל וההשלכות הכספיות הנובעות מכך. פסק הדין מאשר 10% נכות אורתופדית בגין פציעתו של גבריאל בברכו, שהוגדרה תפקודית על ידי בית המשפט. עם זאת, חוות הדעת השנייה של המומחה הנוירולוגי, שקבעה נכות נוירופסיכיאטרית של 10%, נדחית בשל השפעת אביו של גבריאל, שנכח בעת הבדיקה. בית המשפט דוחה גם את ערעורו של גבריאל לתוספת של 5% נכות בגין "אגף השכמה", שכן הוא לא היה קשור במידה מספקת לתאונה. כתוצאה מכך, הנכות התפקודית נקבעת בשיעור של 10%, דבר המשפיע על חישוב הנזק הלא ממוני. באשר לפיצויים כספיים, בית המשפט מסרב לפסוק שכר כפול כפי שביקש גבריאל, שטען כי בחר במקצוע פיזיותרפיה משתלם. תחת זאת, פסק הדין מחזק את קביעתו של בית משפט קמא בדבר השתכרות השכר הממוצע במשק. בגין הפסדי השתכרות בעבר פוסק בית המשפט לגבריאל 10,000 ₪, עלייה מפסיקת בית משפט קמא בסך 5,000 ₪, תוך הכרה בשש השנים שחלפו מאז התאונה. הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד מוענקות גם לגבריאל, והסכום גדל ל-5,000 שקל. הצורך בטיפולים רפואיים עתידיים לא הוכח, ובית המשפט שומר על החלטתו של בית משפט קמא בעניין זה. לפיכך, הן הערעור והן הערעור שכנגד מצליחים באופן חלקי. ערעורו של גבריאל מצליח בעניין אובדן השתכרות עבר והוצאות נסיעה, ואילו ערעורו הנגדי של הסנגור מתקבל בעניין אחוזי הנכות והשפעתו על נזק לא ממוני. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו, שכן התוצאה חיובית חלקית לשני הצדדים.