ע"ו 9494-04-14

תקציר

ערעור זה הוא על פסק דין שדחה בקשה שהגישה המערערת, רויטל, להכרה כידועה בציבור של חייל שנפטר, אסף נימר, שנפל בקרב. הוועדה מצאה כי המערערת הצליחה להוכיח את התנאי הראשון להכרה כידועה בציבור, דהיינו חיים משותפים, אך לא הצליחה להוכיח את התנאי השני, דהיינו שביום פטירת המנוח היא הייתה בת זוגו הידועה בציבור. הוועדה קבעה, כי למרות שהמערער והמנוח חיו יחד, הם לא ניהלו משק בית משותף כזוג נשוי, ולכן לא ניתן לראות במערער כידוע בציבור שלו. המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה כי הראיות שהציגה מוכיחות כי אכן היו לה ידועים בציבור עם המנוח. המשיב, לעומת זאת, טען כי החלטת הוועדה נכונה, שכן המערערת לא הצליחה להוכיח את היסודות הדרושים להכרתה כידועה בציבור. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו ומצא כי בעוד שלמערער ולמנוח היו חשבונות בנק נפרדים והם לא ביצעו רכישות משותפות רבות, אין בעובדות אלה כדי לשלול את קיומו של משק בית משותף, במיוחד בהתחשב בנסיבותיהם הספציפיות. בית המשפט ציין כי המערער היה דוקטורנט, המנוח היה חייל בעל הכנסה זעומה, והם התגוררו בדירת חדר קטנה. בית המשפט התחשב גם בתוכניותיהם של המערער והמנוח לעתיד, בכוונתם להינשא ובפעילותם הכלכלית המשותפת, לרבות הוצאות משותפות ורכישות משותפות. בית המשפט הגיע למסקנה כי המערערת הצליחה להוכיח כי היא ידועה בציבור של המנוח ולכן קיבל את הערעור. המשיב חויב להכיר במערערת כידועה בציבור של המנוח ולשלם לה שכר טרחה. השופטת וילנר חלקה על כך, וסברה כי המערערת לא הצליחה להוכיח כי היא והמנוח התכוונו ליצור חובה משפטית דומה לזו של זוג נשוי.