ק"ג 40056-06-19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את תביעת התובעת נגד קרן הראל מכמה טעמים. ראשית, התובע לא הצליח להוכיח כי לא נשלח אליו מכתב התראה בדבר פקיעת הכיסוי הביטוחי בשנת 2008. גם אם נניח שהמכתב לא נשלח, ידיעתו של התובע כי לא בוצעו תשלומים לקרן במשך תקופה ממושכת, יחד עם חוסר המעש שלו, מלמדת על בחירה מושכלת שלא להפריש לקרן. זאת ועוד, התביעה נחלשת משמעותית בשל תקופת ההתיישנות, שכן התובע לא הגיש אותה אלא למעלה מאחת עשרה שנים לאחר סיום העסקתו. שנית, התובע לא חידש את הפרשותיו לקרן לאחר שהופסקו בשנת 2015, למרות שהוזהר כי הארכת הביטוח שלו תסתיים ביולי אותה שנה. החידוש בוצע למעשה מספר חודשים לאחר מכן, אז כבר נקטעה ההמשכיות הביטוחית. שלישית, מהראיות עולה כי התובע אינו עונה על הגדרת "נכה" לפי תקנות קרן הראל. הוועדה הרפואית וועדת הערר קבעו שתיהן כי התובע יכול לעבוד בעבודות אחרות המתאימות לו על סמך השכלתו, הכשרתו או ניסיונו, וכי מאז הצטרפותו לקופה שולמו פחות מ-60 תשלומים חודשיים. החלטות הוועדות הללו היו מנומקות היטב ומבוססות על מסמכים רלוונטיים, ובית המשפט לא ראה עילה להתערב בהן. לבסוף, טענת התובע כי מצבו אינו עקבי משום שחברת הביטוח הראל הכירה באובדן כושר העבודה שלו בעוד קרן הראל לא, אינה משכנעת. מדובר בגופים נפרדים בעלי כללים והגדרות שונות, ובית המשפט אינו יכול להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתו של אנשי המקצוע הרפואיים. לפיכך, התביעה נדחית במלואה, ושני הצדדים יישאו בהוצאותיהם המשפטיות.