ע"א 2328/03

תקציר

עיריית הרצליה ערערה על פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב שדחה את תביעתה נגד בעלי הדירות ברחוב אלתרמן ל"היטל סלילה" למימון סלילת הרחוב הגובל בנכסיהם. בית משפט השלום קבע כי ההיטל ישולם על ידי בעלי הדירות, שכן מהנדס העיר קבע כי עבודות הסלילה החלו בשנת 1994, לאחר שהמשיבים רכשו את דירותיהם. העירייה טענה כי החלטת המהנדס סבירה, שכן העבודות משנת 1992 היו עבודות פריצת דרך ראשוניות ששימשו רק כגישה לאתר הבנייה, ולא היוו את תחילת סלילת הכביש. זאת ועוד, בעלי הדירות כבר שילמו עבור הפיתוח ממחיר דירותיהם, והחלטת המהנדס התבססה על שיקולים עובדתיים וסבירים. מנגד, המשיבים עמדו על כך שהעבודות משנת 1992 היו חלק בלתי נפרד מתהליך הסלילה ויש לראות בהן את תחילת הסלילה, והחלטת המהנדס הייתה בלתי סבירה. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור העירייה, בקובעו כי החלטת המהנדס הייתה סבירה ובמסגרת שיקול דעתו. בית המשפט קבע כי בית משפט השלום החליף את שיקול דעתו שלו בשיקול דעתה של הרשות, בעוד שעליו לבחון את סבירות ההחלטה בלבד. בית המשפט הדגיש כי ההיטל נועד לחלק את עלות התשתיות באופן שווה בין בעלי הנכסים הגובלים בדרך הסלולה, וקבע כי החלטת המהנדס נופלת בתחום ההחלטות הסבירות. לפיכך, חויבו המשיבים בתשלום היטל הסלילה כבעלי נכסים הגובלים ברחוב הסלול.