ת"א 31622-04-12

תקציר

פסק הדין דוחה את התביעה נגד מדינת ישראל – רשות המסים ומדינת ישראל – רשם המקרקעין (הנתבעים 2 ו-3) בשל היעדר סמכות עניינית. התביעה נובעת מעסקת מקרקעין מורכבת בה מעורבים מספר גורמים. בתחילה טענו המשיבים (מוכרי הקרקע) כי החוזה עם הנתבע 1 (הקונה) בטל בשל מראית עין של מחיר מכירה נמוך מהמחיר שסוכם בפועל. פער זה היה ניסיון להונות את רשות המסים. אולם, בעקבות מחלוקת בין המשיבים לבין הנתבע 1, נחשף מחיר המכירה האמיתי בפני רשות המסים. כעת מבקשים המשיבים להכריז על החוזה כבטל ולדרוש החזר מס מרשות המסים, אשר קיזזה את המסים שחבה אחת המשיבות כנגד מס השבח בגין העסקה. השופט קובע כי רשות המסים אינה צד הכרחי בתביעה, שכן עיקר המחלוקת היא בין המשיבים לבין הנתבע 1. חוקיות העסקה ותוקפה ייקבעו במערכת היחסים בין צדדים אלה. תפקידה של רשות המסים הוא להעריך את השלכות קביעות בית המשפט ולגבות את המסים הנדרשים, עליהם ניתן לערער בערוצים המתאימים. לכן, שיתוף רשות המסים בתביעה הנוכחית הוא מיותר ובזבוז משאבים ציבוריים. יתר על כן, השופטת מדגישה כי העסקה, אף שיש בה אלמנט של אי חוקיות, אינה בהכרח בטלה. קביעת תוקפו וכל התנאים הנדרשים תיעשה במהלך המשפט. אשר על כן, התביעה נגד רשות המסים ורשם המקרקעין נדחית, והמשיבים נדרשים לשלם לנתבעים אלה הוצאות משפט בסך 7,500 ₪. השופטת גם דוחה החלטה בדבר עיכוב הליכי הגבייה נגד המשיבים, ומחייבת את רשות המסים להגיש בקשה נפרדת אם היא סבורה שיש להסיר את העיכוב. פסק הדין מדגיש את חוסר תקינות התנהלות המשיבים ואת הצורך בבחינה מעמיקה של נסיבות העסקה.