ע"פ 1326/02

תקציר

בתחילת שנות ה-80 ביצע המערער, חבר קיבוץ, מעשים מגונים בשני אחייניו, ילדה בת 10 וילד בן 11, תוך ניצול עבודתו במעבדת הצילום של הקיבוץ כדי להתבודד עמם. בשנת 1998 נודע לאמו של אחד האחיינים על ההתעללות, ומתוך חשד שהמערער התעלל גם בבתה, התעמתה עם הילדה, שאישרה את דבר ההתעללות. המערער הואשם בשורה של סעיפים של מעשה מגונה והורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט מצא את עדותה של הנערה אמינה ונתמכת בראיות נוספות, לרבות הודאתו של המערער עצמו בדבר התעללות באחייניו, וכן עדותה של חברתה של הנערה שסיפרה על המצוקה הנפשית בה הייתה נתונה הנערה כאשר התוודתה בפניה על ההתעללות. עוד מצא בית המשפט כי השימוש שעשה המערער בצילום כאמצעי להתבודד עם קורבנותיו, יחד עם הדמיון בהתעללות, הצביעו על דפוס חוזר ונשנה של התנהגות פדופילית. המערער ערער על ההרשעה, וטען כי עדותה של הנערה אינה אמינה וכי אין לקבל את הראיות להתעללות בעברו. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה טענות אלה וקבעה כי עדותה של הנערה הייתה אמינה וכי המעשים הקודמים היו קבילים שכן הם הפגינו דפוס התנהגות ברור. בית המשפט דחה גם את ניסיונו של המערער להקל בעונשו, וציין כי עונשו של בית המשפט המחוזי – שנתיים מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר בפועל והשאר מאסר על תנאי – כבר היה מקל ביותר. לפיכך הערעור נדחה במלואו, וההרשעה וגזר הדין אושרו.