ת"א 1576/07

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה לעיקול זמני שהגישו התובעים, אשר ביקשו לצרף את נכסי הנתבעים במסגרת סכסוך על עסקת מקרקעין שלא הגיעה לסיומה. התובעים טענו כי הם חייבים כ-5 מיליון ₪, המייצגים את ההפרש בין דמי השכירות שישולמו בגין הנכסים המדוברים לבין התשלומים ששולמו לבנק בגין ההלוואה שנלקחה לרכישת הנכסים. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענה לכאורה, כאשר הראיות מציגות ספק מדוע נפלה העסקה ומי זכאי לתשלומי דמי השכירות. בית המשפט ציין גם שיהוי בבקשת התובעים לסעד זמני, שהכביד עליהם. יתר על כן, פסק הדין דן במאזן הנוחות, וציין כי הצמדה זמנית של נכסי הנתבעים עלולה לפגוע עוד יותר במצבם הכלכלי המתוח ממילא, ועלולה להשפיע על פעילותם העסקית ועל האינטרסים של נושים אחרים. בית המשפט הדגיש כי סעד זמני הוא צעד מקדמי ובמקרה זה התובעים טרם הוכיחו את טענתם. בשקלול מאזן הנוחות ובהתחשב בנסיבות הכוללות, החליט בית המשפט לדחות את בקשת התובעים לעיקול זמני. בסיכומו של דבר, הבקשה לעיקול נדחתה, ושני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאות הקשורות לבקשה. ההחלטה התקבלה על ידי הרשם והוכרזה בהעדר הצדדים ביום 25.5.2015.