תמ"ש 31661-07-16

תקציר

המקרה הנדון הוא בין בני זוג גרושים, האישה היא המבקשת והגבר הוא המשיב, בכל הנוגע לחלוקת רכושם המשותף לאחר גירושיהם. המבקשת טענה כי המשיב ניהל את כל ענייניהם הרכושיים ומנע ממנה להיות מעורבת או לדעת כיצד מתנהלים נכסיהם. המשיב לא התייצב לדיון ההוכחות בתיק ולכן לא יכול היה המבקש לחקור אותו. המבקש הגיש מסמכים כראיה שהושגו מהדוא"ל של המשיב, שלטענת המשיב נפרצו שלא כדין. המשיב ביקש למחוק מסמכים אלה מהרשומה בעילה של השגה שלא כדין, פגיעה בפרטיות וחיסיון עורך דין-לקוח. השופטת פתחה וציינה כי חשיפת המידע בדבר היקף הנכסים המשותפים של בני הזוג רלוונטית למקרה הנדון, וכי על שני הצדדים מוטלת החובה לגלות את כל הנתונים הנוגעים לרכוש ולזכויות בשווי כספי. לאחר מכן התווה השופט את המודל בן שלושת השלבים להערכה האם ניתן להשתמש בראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות. השופט מצא כי המבקש לא הצליח להוכיח כי המסמכים המדוברים הושגו כדין ולמעשה חיזק את טענת המשיב כי הם הושגו באמצעות פריצה בלתי חוקית. זאת ועוד, השופטת לא השתכנעה מטענת המבקשת כי פעלה בתום לב. עם זאת, השופט לא פסל לחלוטין את הראיות, אלא בחר להפעיל את שיקול דעתו ולא להתיר את החזקתן "בשלב זה". המבקש הונחה להגיש תצהיר חדש של עדות ראשונית והמשיב יגיש את שלו. השופט ציין כי כל בקשה עתידית להגשת המסמכים השנויים במחלוקת יכולה להיעשות במועד מאוחר יותר ותישקל בהתאם. ההחלטה התקבלה מתוך אינטרס להבטיח משפט הוגן לשני הצדדים.