ב"ש 22/87

תקציר

בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער עד תום ההליכים המשפטיים נגדו באשמת החזקת 105.1601 גרם קוקאין נטו, בשל חוזק הראיות, אופי העבירה ועברו הקודם של המערער. עם זאת, בית המשפט העליון מתח ביקורת על השימוש בתחבולה מסוימת על ידי המשטרה ופרקליט המחוז במהלך החקירה. הם "בדו" מסמך לפיו טביעות אצבעותיו של המערער נמצאו על אריזת הסמים, במטרה להביא להודאה. בית המשפט שרטט את גבולות התחבולה המקובלת, וגינה את המצאת המסמכים המזויפים כחציית הגבול. הם הדגישו כי הדבר אינו ראוי במיוחד לאחר הגשת כתב האישום נגד המערער, והבדילו אותו מהשלב המקדים של איסוף המודיעין. בעוד שהטעיה כזו עשויה שלא להצדיק פסילת הודאה כלשהי כראיה, בית המשפט הדגיש כי האמצעים שננקטו במקרה זה אינם הוגנים ואינם לגיטימיים. פסק הדין נועד להנחות את היועץ המשפטי לממשלה ואת פרקליט המדינה בקביעת מדיניות ראויה בנוגע לשימוש בכלים אלה. למרות חששות אלה, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בצו המעצר, והערעור נדחה.