ת"פ 1121/01

תקציר

הנאשמים, חברות המפעילות חנויות שונות באזורים שונים בארץ, הואשמו בכך שהעסקו עובדים ביום המנוחה השבועי שלהם, בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה. לטענתם, המאשימה אוכפת את החוק באופן סלקטיבי, נמנעת מלשלוח פקחים לעסקים זהים לשלהם, לרבות אלה שבנתב"ג, ובמקום זאת מגישה נגדם כתבי אישום. המאשימה טענה לאילוצי כוח אדם, אך בית המשפט מצא כי אכיפתם אכן סלקטיבית ופגומה, כאשר פקחים לא נשלחו לאזורים מרוחקים או למקומות מסוימים כמו שדה התעופה מסיבות שרירותיות. בית המשפט הדגיש את חשיבותה של המנוחה השבועית ביהדות ואת המגמה הגוברת של עסקים הפועלים בשבת, וציין כי האכיפה הנוכחית של חוק שעות עבודה ומנוחה אינה מספקת וחלקית. בית המשפט קבע כי התנהלות המאשימה ביישום החוק אינה מקובלת, כאשר החלטות של בכירים מעניקות חסינות לעסקים מסוימים מטעמים פסולים, בעוד שהנאשמים הועמדו לדין באופן סלקטיבי. מהראיות עולה כי המאשימה לא הצליחה לאכוף את החוק באופן עקבי, כאשר עסקים רבים פעלו ללא היתרים או אכיפה, בהם בתי קולנוע, תיאטראות ונתב"ג. בית המשפט הגיע למסקנה כי התנהלות המאשימה הייתה כה פגומה עד כי הצדיקה את ביטול כתבי האישום נגד הנאשמים, שכן היא פגעה קשות בתחושת הצדק וההגינות, והיוותה ניצול בלתי נסבל של כוח. כמו כן, בית הדין מתח ביקורת על כך שהמאשימה לא קיימה את הוראותיה בנוגע לגילוי רשימות היתרי עבודה, וראה בכך ניסיון לסכל את תביעת הנתבעים. היא הדגישה את הצורך של המאשימה לקבוע מדיניות אכיפה ברורה ושוויונית, שתחיל אותה באופן שווה על כלל העסקים. בסופו של דבר, פסקי הדין היו לטובת הנאשמים, וכתבי האישום בוטלו. פסק הדין היה אמור להיות מועבר לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה וליועץ המשפטי לממשלה.