ב"ל 38453-03-20

תקציר

התובע, שעבד כטבח ומוכר בחנות דגים, טען כי הפגיעות ברגליו (דליות ואי ספיקה ורידית) הן פגיעות עבודה שנגרמו כתוצאה ממיקרוטראומה, וביקש הכרה מבית המשפט. הנתבע טען כי אין קשר סיבתי בין מקצועו של התובע לבין פגיעותיו, וכי עבודתו לא השפיעה על התפרצות מחלתו. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי עבודתה של התובעת כללה עמידה סטטית ממושכת ותנועות קלות החוזרות על עצמן, דבר המבסס תשתית עובדתית למיקרוטראומה. נפסק כי התובע עמד בנטל ההוכחה הנדרש להכרה במיקרוטראומה ומינה מומחה רפואי שיעריך את הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין נזקי רגליו. בית המשפט הדגיש את עדותו המהימנה של התובע, שתיארה את אופי עבודתו ואת חללי העבודה הקטנים, שדרשו עמידה ממושכת ותנועות קלות. החלטה זו מהווה צעד משמעותי בניסיונו של התובע לקבל הכרה ופיצוי בגין נזקיו. מינוי מומחה רפואי יוסיף ויבחן את הקשר הסיבתי בין עבודתו לבין הפגיעות ברגליו מהן סבל.