ת"א 31701-04-13

תקציר

התובעת, שביטחה את סיכוני הפריצה ושוד התכולה אצל הנתבעת, טענה כי המחסן שלה נפרץ ותבעה פיצוי על פי הפוליסה. עם זאת, הנתבע סירב לפצות אותה, בטענה שהיא גרמה במתכוון לפריצה או לא נקטה באמצעים להפחתת הסיכון של המבטחת כנדרש בפוליסה. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים ומצא כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי התובעת או מי מטעמה היה מעורב בפריצה הנטענת. ראשית, טענת התובע כי ביקר במחסן בתאריכים מסוימים הופרכה על ידי רישומים ועדויות עדים. שנית, שיחותיו של התובע עם חשמלאי בסמוך למועד הפריצה הנטענת העלו חשדות, כמו גם החבלה במערכת האזעקה, שהצביעה על ניסיון לשבש את בדיקתה. שלישית, דו"ח הפעילות פירט אזעקת פריצה והפסקת חשמל ביום הפריצה הנטענת, דבר שהתובע לא הצליח להסביר באופן משביע רצון. בנוסף, התיאוריה של התובע לגבי שיטת הפעולה של הפריצה הייתה בלתי הגיונית. עוד קבע בית המשפט כי לתובעת היה מניע לפריצה, שכן היה לה מלאי עודף והעסק שלה הפסיק לפעול לאחר מכן. באשר לטענתה השנייה של הנתבעת, קבע בית המשפט כי אי החזרת החשמל למערכת האזעקה על ידי התובעת עם קבלת דיווח עליה ביום 22.07.12 מהווה כשל בהפחתת הסיכון של המבטחת. לפריצה זו הייתה השפעה מהותית על הפריצה לכאורה, וסביר היה להסיק כי לו המערכת הייתה מתפקדת, ניתן היה למנוע את הפריצה. יתר על כן, הנתבעת סיפקה ראיות לכך ששום מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה כזה מבלי להידרש לאמצעים להפחתת סיכונים. לפיכך, התביעה נדחתה לפי סעיפים 18 ו-21 לחוק חוזה הביטוח. לבסוף, בית המשפט דן בגובה הנזק הנתבע אך ציין כי מאחר שהתביעה נדחתה, דיון זה נדחה. עם זאת, נקבע כי אם התביעה תתקבל, ייפסקו לתובע 353,125 שקלים בגין הנזק שנגרם. התובע חויב לשאת בהוצאות עדי הנתבע ובשכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪. התביעה נדחתה במלואה.