עב"ל 126/97

תקציר

ערעור המוסד לביטוח לאומי התקבל ופסק הדין הקודם לטובת המשיב, עצמאי בעל אפיקי הכנסה מרובים, נדחה. המשיב ביקש כי תגמולי שירות המילואים שלו יחושבו על בסיס כל מקורות הכנסתו עבורם שילם דמי ביטוח לאומי, לרבות הכנסות מהשכרת נכסים. בית המשפט קבע כי תגמולי מילואים הם תגמולים מחליפי הכנסה, שנועדו לפצות יחידים על אובדן הכנסה עקב שירות מילואים. מאחר שהמשיב לא הביא ראיות המפרטות את היקף עסקי הנדל"ן המניב שלו ואת השיבוש הנטען במהלך שירות המילואים, נדחתה תביעתו לגופו של עניין. זאת ועוד, בית המשפט לא הכריע בשאלת תחולתו הרטרואקטיבית של פסק הדין הקודם, שכן הוא העדיף במקרה זה את המוסד לביטוח לאומי. סוגיה מורכבת זו, במיוחד בתיקי ביטוח לאומי, הושארה להליך אחר. בהחלטה הודגש כי שינוי בפרשנות המשפטית עשוי להצדיק הארכת מגבלת הזמן לערעורים, במיוחד כאשר היא מיושמת באופן עקבי לאורך זמן. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל, ופסק הדין הקודם בוטל, בשל הימנעותו של המשיב מלהביא ראיות מספיקות התומכות בטענתו.