עמ"נ 50496-07-10

תקציר

בעל נכס ערער על החלטת עיריית תל אביב לסווג את הנכס שלו כמסחרי ולא כמחסן, מה שיביא להורדת הארנונה. לאחר בחינת הראיות ועדויות הצדדים, מצא השופט כי הנכס אינו עומד בארבעת התנאים הנדרשים לסיווג כמחסן על פי צו הארנונה. הנכס המדובר לא שימש למטרת האחסון הבלעדית, לקוחות ביקרו בנכס, הוא היה ממוקם באותה קומה של העסק בו שירת, והוא שימש לשיווק והפצה. השופט התייחס למספר פסקי דין קודמים שתמכו בהחלטה זו, והדגיש כי ערכאת הערעור ככלל אינה מתערבת בממצאי בית המשפט הפרוצדורלי וכי סיווג הנכסים לארנונה מבוסס על השימוש הספציפי בהם. מאחר שהנכס לא עמד בקריטריונים לסיווג מחסן, יש לראות בו גוף מסחרי יחיד, ולכן הערעור נדחה. המערער חויב לשלם לעורך דינו של המשיב שכר טרחת עו"ד והוצאות, בסך של 15,000 ₪, והשופטת המליצה על ביטול הריבית העונשית על המסים החייבים.