ע"א 747/81

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך שכירות בין בעלי בניין לבין חברה בע"מ ששכרה דירה בבניין שתשמש כמשרד. החברה הוקמה מכוח פקודת החברות לצורך ביצוע פינוי, שיקום ופירוק שכונות עוני בתחומי עיריית חיפה. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הדירה נופלת תחת תקנה 3 לתקנות הגנת הדייר, המגבילה את עליית שכר הדירה, או שמא היא פטורה מתקנה זו לפי החריגים המנויים בתקנות 4(5) ו-4(8). תקנה 4(5) מתייחסת לעסקים המשמשים כמשרדים של תאגידים ציבוריים שהוקמו על פי דין או משרדי ממשלה, ואילו תקנה 4(8) מתייחסת לעסקים העוסקים בעיקר בבנייה, קבלנות או מסחר במקרקעין. בית המשפט העליון קבע כי המונח "תאגיד ציבורי" בתקנה 4(5) מתייחס לאופיו הציבורי ולתפקידו של התאגיד, וההבחנה בין חברות "ציבוריות" לחברות "פרטיות" בפקודת החברות אינה רלוונטית בהקשר זה. בית המשפט פירש את הביטוי "שהוקם על פי דין" כתאגידים שנוצרו על ידי חוקים מיוחדים או החלטות מנהליות המבוססות על חוקים מאפשרים. יתר על כן, אין לייחס חשיבות מכרעת לסעיפים המפורטים בתזכיר החברה, שכן הם עלולים שלא לשקף את עיקר עיסוקו של התאגיד. במקרה זה, עיקר פעילותה של החברה היה פינוי ושיקום שכונות עוני, וכל עבודת נדל"ן או בנייה הייתה חברה בת למטרה מרכזית זו. לפיכך, הדירה לא הייתה זכאית לחריג תקנה 4(8). השופט י' בך, יחד עם הנשיאים י' כהן ומ' אלון, הסכימו כי תקנות הגנת הדייר, ובפרט תקנה 3, חלות על הדירה, ודמי השכירות הנגבים מהחברה המשיבה לא יעלו על המקסימום שנקבע. כן הורה בית המשפט למערערים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב, בסך 6,000 ₪.