ת"פ 17242-03-22

תקציר

הנאשם הואשם בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, כלומר 340 גרם קנאביס וחשיש. העונש המקסימלי על עבירה זו הוא 20 שנות מאסר. בית המשפט קבע כי העונש ההולם במקרה זה נע בין תקופת מאסר קצרה שניתן לרצות בקהילה לבין 12 חודשי מאסר. בקביעת העונש התחשב בית המשפט בנסיבות העבירה, בהיעדר פגיעה מוחשית, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבותיו האישיות של הנאשם. אלה כללו את הבעת החרטה שלו, הודאתו, עברו הפלילי הקודם ועברו התעבורתי. בית המשפט שקל גם את תכונותיו החיוביות של הנאשם, לרבות שביעות רצון מעסיקו מעבודתו, התנזרותו מסמים ומפעילות פלילית בשנתיים וחצי האחרונות והמלצת שירות המבחן. בסופו של דבר, בית המשפט חרג מטווח הענישה שנקבע מטעמי שיקום. במקום מאסר בפועל, נגזרו על הנאשם 270 שעות עבודות שירות, שנתיים מאסר על תנאי, קנס בסך 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר במקום הקנס והצהרה על התחייבות כספית בסך 15,000 ₪ שלא לבצע עבירה חוזרת. בית המשפט גם פסל את הנאשם מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך שמונה חודשים והורה על השמדת מוצגי הסמים. הנאשם היה פטור מתשלום אגרת הסנגוריה הציבורית בשל מצבו האישי והכלכלי. גזר הדין נועד לשקף את חומרת העבירה תוך מתן סיכוי לשיקום הנאשם. החלטה זו התקבלה ביום 12.7.2023 בנוכחות הצדדים, והנאשם התחייב להימנע מביצוע העבירות המפורטות.