ת"א 33741-09-20

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2019 וסבל מצליפת שוט ופגיעות גב, הגיש תביעה נגד הנתבעת, מבטחת הרכב המעורב, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבע הודה בחבות, והותיר את נושא הנזק להכרעה. הסוגיות המרכזיות היו אופי והיקף פגיעותיו של התובע, והשפעתן על כושר ההשתכרות שלו. בית המשפט מינה מומחה אורתופדי אשר סבר כי לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 5% בשל הגבלה קלה מאוד בתנועת הצוואר וללא נכות הקשורה לפגיעת גבו. חוות הדעת של המומחה, שהייתה עקבית בחקירתו, התבססה על מדידות אובייקטיביות ובדיקה קלינית, למרות פער קל בין הדגמות הכאב והמגבלה הסובייקטיביות של התובע. בית המשפט מצא את חוות דעתו של המומחה אמינה ואימץ אותה. באשר לנכות תפקודית והשפעתה על כושר ההשתכרות של התובע, התייחס בית המשפט למספר תקדימים והדגיש כי נכות רפואית נמוכה, כגון 5%, אינה מעידה בהכרח על נכות תפקודית זהה, במיוחד עבור תובעים שכבר קבעו את מסלול הקריירה שלהם. לתובע, רואה חשבון בן 37 בעל עבודה קבועה ומשכורת מוגדלת, נמצאה נכות תפקודית הנמוכה עשרות מונים מנכותו הרפואית. בכך חרג בית המשפט מחזקת החישוב האקטוארי לקביעת הפסד הכנסה עתידי ופסק סכום גלובלי של 50,000 ₪. בית המשפט דחה את תביעת התובע לסיוע, שכן הוא לא הציג כל ראיה לסיוע חריג מבני משפחה מעבר לרגיל. התובע היה זכאי לטיפול רפואי ולהוצאות נסיעה באמצעות המוסד לביטוח לאומי, ובית המשפט פסק לו 10,000 ₪ בגין הוצאות עודפות. לבסוף פסק בית המשפט 17,500 ₪ בגין כאב וסבל, לצד שכר טרחת עורך דין והוצאות. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 77,500 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל, אותם יש לבצע בתוך 30 יום.