ע"פ 114/75

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בנוגע לעבירות על סעיפים שונים בפקודת מס הכנסה. המערער, משה לוי, הורשע בחלק מהעבירות הקשורות לאישום הראשון ולאישום השלישי, תוך שהוא זוכה מאחרים. המדינה ערערה גם על זיכויו בעבירות מסוימות. המחלוקת העיקרית הייתה האם משה לוי חויב לכלול סכומי כסף מסוימים בהצהרת ההון שלו, דבר שלא עשה במכוון. הסכומים המדוברים נזקפו לזכותו על ידי משרד הביטחון בגין עבודות שבוצעו, אך המערער טען כי מאחר שהיתרות לא נרשמו לטובתו במועד הקובע, הוא אינו נדרש להצהיר עליהן. עם זאת, בית המשפט קבע כי מטרתה הכללית של הצהרת הון היא לחשוף את השקעותיו ההוניות של הנישום, אשר צריכות לכלול את הסכומים המדוברים. עוד ציינה השופטת כי נוסח טופס ההצהרה מחייב גילוי סכומים אלה. בנוסף, בית המשפט מצא כי מחדלו של המערער לא נבע מטעות סבירה וכנה, שכן הוא לא סיפק כל הסבר לכך. די היה בהודאה שמסר במהלך החקירה, יחד עם התעודות המזויפות שהציג, כדי להרשיעו בעבירות לפי סעיף 220(2) ו-(5) לפקודת מס הכנסה. ערעור המדינה על הזיכוי מאשמת השמטת סכום של 20,000 לירות בגין רכישת רכב לא התקבל, שכן השופט מצא מקום לספק בפרשנות התשלום. עם זאת, הרשיע בית המשפט את המערער בהפרת סעיף 217 לפקודת מס הכנסה בכך שהשמיט סכום של 4,758.50 לירות מהצהרת ההון שלו, וכן בעבירה לפי סעיף 223(2) בכך שלא הסביר את מקור הגידול בהונו. השופטים דחו את ערעורו של המערער על הרשעתו ואישרו את העונש של 18 חודשי מאסר בפועל וקנס. הם גם הטילו קנסות נוספים על ההרשעות החדשות, אך לא הגדילו את תקופת המאסר. פסק דינו של בית המשפט המחוזי נשמר במידה רבה, כאשר ההרשעות הנוספות נגעו להשמטת סכומים מסוימים מהצהרת ההון.