ת"א 30288/05

תקציר

הנתבע, שהיה בעל חשבון ומסגרות אשראי בבנק התובע, טען כי הבנק לא עמד בהבטחתו להעמיד בפניו אשראי של עד מיליון ₪, דבר שגרם לו לנזקים משמעותיים. הבנק, לעומת זאת, טען כי לא הייתה התחייבות כזו, ובכל מקרה הנתבע חרג ממסגרת האשראי המאושרת לו. השאלה היחידה להכרעת בית המשפט הייתה האם נציגי הבנק אכן הבטיחו לנתבע אשראי בסכום הנתבע על ידו. הראיות הראו כי גרסת הנאשם לאירועים אינה אמינה. עדותם של עדי הבנק הועדפה, לפיה מנהל סניף הבנק רק הודיע לנאשם כי בסמכותו לאשר אשראי של עד מיליון שקל, אך לא הבטיח להעמיד לו אשראי כזה. מסקנה זו נתמכה גם בכך שהנתבעת לא נזקקה לאשראי נוסף באותה עת, ובעובדה שלא הייתה כל סיבה הגיונית שמנהל הבנק יבטיח אשראי כזה מבלי לערוך כל בדיקה מוקדמת של מצבה הכלכלי של הנתבעת, כנהוג במקרים כאלה. בנוסף, עמדת הבנק קיבלה אישוש בכך שהנתבע לא טען באותה עת כי הבנק לא קיים הבטחה להעמיד בפניו אשראי, ולא היה כל מסמך התומך בהבטחה זו. עוד נמצא כי מסגרת האשראי שלטענת הנתבע מעולם לא הושגה, וממילא מסגרת האשראי שאושרה הייתה נמוכה משמעותית, והנתבעת חרגה ממנה. לבסוף, נראה כי הקשיים הכלכליים שחווה הנתבע נבעו מאירועים אחרים שאינם קשורים. לפיכך, הבנק היה רשאי לסרב לכבד את שיקי הנתבע כאשר בחשבון הייתה יתרה שלילית משמעותית ביותר, וטענת ההגנה נדחתה. הבנק היה זכאי לפירעון מיידי של החוב, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין.