ת"א 7956/02

תקציר

התובעת, מוסד המפצה נפגעי תאונות דרכים, והנתבעת מס' 1, חברת ביטוח, חתמו על הסכם בו התחייבה הנתבעת מס' 1 לפצות את התובעת במקרים בהם היא אחראית לתשלום לנפגעים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לאחר תאונת דרכים שגרמה למותו של סילוג פריג, שילם התובע וישלם פנסיה בסך 336,044 ₪, ודרש מהנתבעת לשלם 80% מסכום זה, בסך כולל של 268,835.20 ₪, בצירוף ריבית בגין פיגור בתשלום כאמור בהסכם. ההסכם קובע כי במידה והנתבעת לא תעמוד בתשלום בתוך 15 יום, יהיה עליה לשלם לתובע ריבית בשיעור המקסימלי על פי חוק הריבית, בתוספת 20% נוספים מסכום זה. הצדדים הסכימו כי על סכום הקרן אין עוררין ורק שיעור הריבית נותר מוטל בספק. התובעת טענה כי הריבית הגבוהה נועדה לשמש תמריץ לתשלומים במועד, ואילו הנתבעת טענה כי אין לחייב אותה בתשלום ריבית "עונשית" במקרים בהם היא חולקת מהותית על חובתה לשפות את התובע. בית המשפט קבע, כי לשונו הברורה של ההסכם מחייבת את הנתבעת לשלם את הריבית כאמור בהסכם, וכי השיעור לא נועד להיות עונשי אלא להבטיח תשלומים במועד. בנוסף, ציין בית המשפט כי כוונת הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי במבוא להסכם, הייתה להימנע מהליכים משפטיים ארוכים ויקרים באמצעות קביעת מנגנון תשלום ברור. בית המשפט קבע כי על הנתבעת לשלם את הריבית כפי שדרשה התובעת, אשר על פי הריביות המעודכנות עמדה על 10.7%. כמו כן, חויבו הנתבעים בכיסוי הוצאות התובע ושכ"ט עורך דין, בסך 5,000 ₪.