עפ"ת 56147-02-19

תקציר

השופט בחן בהרחבה את העובדות וההליכים הקשורים לעניינו של המערער. המערער, שבתחילה לא היה מיוצג, טען כי המשיב לא הציג את המסמך המקורי בכתב יד הקשור לאירוע ובמקום זאת הגיש העתק מצולם, דבר שפגע בשלמות ובאותנטיות של הראיות. השופט הסכים כי הצגת המסמך המקורי חיונית למשפט הוגן וכי הגשת צילום פוגעת ביכולת לזהות בעיות ראייתיות פוטנציאליות. יתר על כן, השופט זיהה בעיות בבדיקה השלישית שערך המפעיל, שמטרתה לתאם כוונות. המפעיל לא סיפק פרטים מספקים על בדיקה זו, כך שלא ניתן לקבוע אם היא נערכה כראוי. השופטת מתחה ביקורת על חוסר הבהירות והספציפיות במסמך של המפעיל, במיוחד בכל הנוגע למבחן תיאום הכוונות, וציינה כי לא ניתן להסתמך על דפוס הפעולה השגרתי של המפעיל במקרה זה. בנוסף, הצביעה השופטת על הימצאותם של שוטרים נוספים בזירה שהיו צריכים להקליט דיווחים או מזכרים על האירוע, מה גם שהמערערת טענה כי ידעה על נוכחות משטרתית ורצתה לצלם את המכשיר. גם חוסר יכולתו של המפעיל לברר אם הפעיל את המכשיר מתוך הניידת או מחוצה לה העלה ספקות לגבי זווית הפעולה המינימלית. בהתחשב בפגמים שהצטברו בהפעלת המכשיר, בנוהלי המפעיל ובליקויים הראייתיים שהציג המשיב, הגיע השופט למסקנה כי הצליח המערער לעורר ספק סביר בדבר ביצוע העבירה. לפיכך פסק השופט לטובת המערערת, הורה על זיכויה מחמת הספק הקיים והדגיש את הזכות למשפט הוגן ואת טובת הספק.