ת"א 53115-02-20

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות על ידי ד.מ., יורשו של המנוח, נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים שהובילה למותו של המנוח. אחריותו של הנתבע אינה שנויה במחלוקת. פסק הדין מתייחס לסוגיית הנזק. סך כל ראשי הנזק שנפסקו הם כאב וסבל, הוצאות קבורה והפסדי השתכרות. פיצויי הכאב והסבל נקבעו על 53,390 שקל, והוצאות הקבורה נקבעו על 15,000 שקל, שניהם ללא מחלוקת בין הצדדים. התחרות העיקרית טמונה בחישוב הפסד הרווחים. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים כדי להעריך את תוחלת החיים של המנוח אלמלא התרחשה התאונה. חוות דעת המומחים הייתה כי תוחלת חייו של המנוח התקצרה עקב מחלת לב ועישון. בית המשפט קיבל את חוות הדעת של המומחים כחסרות פניות ואובייקטיביות. נקבע כי המנוח הפסיק לעשן לאחר אירוע לבבי בשנת 2013, ותוחלת חייו של המנוח קוצרה ב-6.5 שנים. בית המשפט חישב את אובדן ההשתכרות תוך התחשבות בקצבת הנכות שקיבל המנוח, למעט קצבת הניידות, שנחשבה לקצבה מיוחדת. הפסד השתכרות בשנים האבודות האחרונות חושב בסך 38,567 ש"ח, והפסד השתכרות בשנים האבודות העתידיות חושב לפי 174,000 ש"ח. סך הנזק שנפסק הוא 242,390 ₪. עם זאת, בית המשפט החליט על ניכוי של 57,773 ₪ שביקש הנתבע. לפיכך, הסכום הסופי שעליו הורה הנתבע לשלם לתובע עומד על 185,000 ₪. הנתבע אחראי גם לאגרות בית המשפט. כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו בגין התנהלות התובעים המקוריים.