ת"א 47652-03-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן לטובת יורשי התובעת מס' 1. בפסק הדין נקבע כי היורשים זכאים לזכויותיו של התובע מס' 1 המנוח בחלקת מקרקעין. ההחלטה התקבלה לאחר בחינה מדוקדקת של נימוקי הבקשה ומצאתם אינה משכנעת. ראשית, טענת המבקש כי היעדרותו מהדיון נבעה ממחלה וחוסר תקשורת מצד עורך דינו הקודם סותרת את טענתו הקודמת כי ביקש לדחות את הדיון בשל מחלתו. שנית, המבקש לא הביא כל ראיה לכך שבקשה כזו נשלחה לבית המשפט. זאת ועוד, טענת המבקש כי עורך דינו הקודם יגיע לדיון אינה עולה בקנה אחד עם הודעת עורך הדין כי אינו מייצג עוד את המבקש. המבקש גם לא הביא תצהיר מעורך הדין לתמיכה בטענותיו. בנוסף, המבקש לא השיב לבקשה לדחיית תביעתו על הסף, ואף לא התייצב לדיונים קודמים, תוך הפגנת זלזול מודע בהליך השיפוטי. בית המשפט שקל גם את סיכויי ההצלחה של המבקש בתביעה העיקרית ומצא אותם מזעריים, מה גם שפסק הדין התבסס על הסכם פשרה. הצהרותיהם המעורפלות של המבקשים בדבר הצלחתה המוחלטת של תביעתם לא נתמכו בשום תשתית עובדתית או טיעון משפטי. מנגד, יורשיו של התובע מס' 1 הציגו טיעונים משכנעים וראיות לכך שהמבקשים היו מודעים להליכים המשפטיים הנוגעים למקרקעין הנדונים אך לא פעלו לביטול פסק הדין. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה לביטול פסק הדין, לא מטעמים של צדק ולא מטעמים של שיקול דעת. לפיכך נדחתה הבקשה, והמבקשים חויבו לשלם הוצאות בסך 5,000 ₪ ליורשי התובעת מס' 1.