עב"ל 52567-06-20

תקציר

הערעור מתייחס לתביעה להכרה בליקוי הגב של המערערת כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה. המערער, מכונאי שהתמחה בהסבת כלי רכב לנסיעה על גז, טען כי עבודתו כללה תנועות חוזרות ונשנות של כיפוף ויישור גב, המהוות תשתית עובדתית למיקרוטראומה. עם זאת, בית המשפט המחוזי מצא כי תנועותיו של המערער היו מגוונות ולא כפופות ומיושרות באופן עקבי לאורך תקופה ארוכה. ערכאת הערעור הסכימה עם קביעתו של בית המשפט המחוזי, והדגישה כי מעשיו של המערער היו מגוונים יותר ואינם עומדים בקריטריונים למיקרוטראומה כפי שנקבעו בפסיקה קודמת. פסק הדין דחה את הערעור ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי למרות אופייה הפיזי של עבודתה של המערערת, היא לא כללה תנועות חוזרות ונשנות שפעלו על מקום מוגדר בגוף מספיק זמן כדי להיחשב מיקרוטראומה. החלטה זו מחזקת את העיקרון שעבודה פיזית קשה לבדה אינה נחשבת למיקרוטראומה ללא רצף מדויק וחוזר של תנועות.