ת"א 4780-03-10

תקציר

התובעת שכרה משאית מנוף שתסייע בשינוע והרכבת קשתות מתכת לשתי חממות. במהלך הרכבת הקשתות נפגע התובע מאחת הקשתות. התובע טען כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, ועל כן הנתבעים, לרבות חברת הביטוח, אחראים לנזקיו. מנגד, חברת הביטוח טענה כי לא מדובר בתאונת דרכים, ולכן אין לה אחריות כלפי התובע. השופטת פתחה וציינה כי על פי סעיף 1 לחוק הפיצויים, אירוע ייחשב לתאונת דרכים אם נזקיו של התובע נבעו משימוש ברכב מנועי לצרכי תחבורה. השופטת הסכימה עם טענת התובעת וקבעה כי משאית המנוף היא רכב דו-תכליתי בעל שתי מטרות מקוריות: הובלה והרכבה. השופטת הדגישה כי התאונה אירעה עקב ניצול כוחה המכני של המשאית להעמסה עצמית תוך שהרכב שמר על ייעודו ההובלתי המקורי, תוך מילוי הדרישות כאמור בפסיקה קודמת. כמו כן, השופט מצא כי נקבע הקשר הסיבתי בין הפעלת מנוף המשאית לבין התאונה. השופט דחה גם את טענת חברת הביטוח כי לא קיים כיסוי ביטוחי למשאית, וקבע כי התובע הוכיח די הצורך קיומו של כיסוי ביטוחי. לפיכך, קבעה השופטת כי מדובר בתאונת דרכים והטילה על חברת הביטוח אחריות לנזקי התובע. עוד קבעה השופטת כי הנתבעים האחרים אינם חייבים לפי חוק הפיצויים ודחתה את התביעות נגדם. בנוסף, השופט הורה לתובע לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורכי הדין של הנתבעים נגדם נדחתה התביעה. לבסוף, הזמינה השופטת את הצדדים להגיש תחשיבים להערכת נזקי התובע, תוך קביעת לוח זמנים להגשתם.