ע"א 868/10

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך על כספים שנתפסו מעירייה הנמצאת בהליכי חדלות פירעון. המערערת, נושה של העירייה, השיגה פסק דין לטובתה ופתחה בהליכי הוצאה לפועל, שהסתיימו בצו למימוש כספים המוחזקים בחשבון בנק. עם זאת, הצו הושעה בעקבות בקשת העירייה, שטענה כי לא ניתן לעקל את הכספים לפי חוק הרשויות המקומיות. בהמשך מונה נאמן לעירייה והוצא צו המקפיא את כל ההליכים נגדה. הנאמן והכונס הרשמי טענו כי צו ההוצאה לפועל לא הושלם לפני צו ההקפאה וכי יש להעביר את הכספים לקופת הנאמן לצורך חלוקה בין כלל הנושים. מנגד, טענו המערערים כי מתן צו ההוצאה לפועל מהווה הליך גמור, המקנה להם זכות בלעדית בכספים, וכי צו הקפאת ההליכים אינו מבטל את תביעתם. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק לטובת הנאמן, והוביל את המערער לערער לבית המשפט העליון. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט הנדל, קבעה כי צו ההוצאה לפועל מהווה הליך גמור לפי סעיף 350(ח) לחוק החברות. הם נימקו זאת בכך שהוצאת הצו סימנה את סוף ההליך המשפטי, והעברת הכספים בפועל הייתה טכנית. זאת ועוד, התליית הצו לא שינתה מעמד זה, שכן היא רק הקפיאה את המצב מבלי לבטל את ההחלטות שהתקבלו. לפיכך, צו ההוצאה לפועל קדם לצו ההקפאה, ואין לכלול את הכספים בקופת הנאמן. השופט הנדל הורה להוצאה לפועל לשקול מחדש את בקשת העירייה לבטל את העיקול על סמך הנימוקים שהוצגו, והכספים יישארו בחשבון נאמנות נפרד עד להחלטה זו. סגן הנשיא (בדימוס) ריבלין והשופט ג'ובראן התנגדו וטענו כי הליך ההוצאה לפועל לא הושלם לפני צו ההקפאה. הם הדגישו את היתרונות של הליכי חדלות פירעון קולקטיביים על פני פעולות גבייה פרטניות, לרבות שוויון בין הנושים ויעילות תפעולית. השופטים המתנגדים פירשו את סעיף 350(ח) כך שהליכי עיקול מתמשכים הם היוצא מן הכלל ולא הכלל. הם הגיעו למסקנה כי יש לדחות את הערעור, תוך הדגשת מעמדה המיוחד של העירייה כגוף ציבורי המספק שירותים חיוניים והצורך בפתרון כולל לניהול יעיל של חדלות הפירעון שלה.