ת"א 1695/01

תקציר

התובעת, מוסד ללא כוונת רווח המנהל בית אבות, תבעה פיצויים בגין הפקעת חלק מאדמותיהם המוחכרות על ידי מחלקת עבודות ציבוריות. התובע טען כי הקרקע הופקעה מכוח חוק התכנון והבניה או לחילופין כי העבירו את הקרקע מרצון לרשות המקומית, ויש לראות בכך הפקעה חוקית. עם זאת, השופט קבע כי התובע לא הביא ראיות לכך שבית האבות היווה דיור ציבורי או שהשטחים שבמחלוקת הועברו לרשות המקומית. כמו כן, השופטת מצאה כי טענת התובע כי מתן אפשרות לציבור להשתמש במתקנים משמעה הגבלה מוחלטת על זכויותיו בקרקע אינה נתמכת. מאחר שהתובע לא הוכיח כל הפקעה קודמת, דחה השופט את התביעה לפיצויים נוספים והורה לתובע לשלם את הוצאות המשפט של הנתבע ואת שכר טרחת עורך הדין. השופט הגיע למסקנה כי רק כ-12% מאדמות התובעים הופקעו, כלומר ממילא הם אינם זכאים לפיצוי נוסף.