תת"ע 2155-07-18

תקציר

השופט מצא את הנאשם אשם בנהיגה ברכב שניתנה לגביו הודעת אי שימוש, בניגוד לתנאים המפורטים בהודעה. ההחלטה התבססה על הערכת השופט את עדויות הבודק והנאשם, כמו גם את הראיות התיעודיות. לדברי השופט, התביעה הצליחה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם קיבל את ההודעה על אי שימוש ונהג ברכב למטרות אחרות מאלה המותרות בהודעה, קרי, לתקן את הרכב ולבדוק אותו כדי לחזור לכשירותו בכביש. השופטת טענה כי הנתבע לא תיקן את הליקויים ברכב עד למועד הנקוב בהודעה, ואף לא הציג כל ראיה המאששת את התיקונים, כנדרש בהודעה. בנוסף, השופט מצא את עדותו של הנאשם בלתי עקבית וסותרת, בפרט בכל הנוגע לנסיבות הורדת רכבו מהכביש והפעולות שנקט לטיפול בליקויים. כמו כן, דחתה השופטת את טענות ההגנה הנוספות בסוגיות פרוצדורליות ואת שיקול דעתו של הבוחן בטיפול ברישיון הרכב. השופט הגיע למסקנה כי הנאשם לא הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה, ולכן, על סמך הראיות, הרשיע אותו בעבירה המיוחסת לו. הדיון בגזר הדין נקבע למועד מאוחר יותר.