תמ"ש 19021/00

תקציר

התובע, אזרח ישראלי, ביקש מבית המשפט הישראלי לאכוף פסק דין של בית משפט מדינתי בארה"ב. פסק הדין העניק לתובעת גט, משמורת, מזונות, מזונות והסדרי ממון כנגד הנתבע, אף הוא אזרח ישראלי. הנתבע טען כי בית המשפט בארה"ב נעדר סמכות, התובע לא הוכיח את תנאי האכיפה ופסק הדין היה מזויף. בית המשפט הסכים עם הנתבעת כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה לאכיפת פסק החוץ. ההוכחות הנדרשות לתנאי האכיפה – כגון סמכותה של המדינה הזרה לתת את פסק הדין, ויכולת הביצוע של פסק הדין במדינה הזרה – לא היו מספיקות. התצהיר שהוגש על ידי עורך דינה של התובעת, שייצג את התובעת בארה"ב, היה לקוי שכן הוא היה חסר פרטים, הכיל אי דיוקים ולא פירש את הדין הזר. יתר על כן, לעורך הדין היה ניגוד עניינים. תצהירים נוספים שהגיש התובע לא תיקנו את הליקויים. בית המשפט גם הסכים עם הנתבע כי פסק הדין אינו עומד בדרישות הסמכות על פי המשפט הבינלאומי הפרטי. סמכותו של בית המשפט האמריקאי להעניק גט לאזרחים ישראלים שלא ניתקו את זיקתם לישראל מוטלת בספק. מאחר שתניית הגירושין שלטה בפסק הדין, פסק הבוררות כולו הוכתם. בית המשפט דחה את התביעה ופסק לנתבע הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.